בתכנון המקורי שלי על מסעותיי בקרלה, ממש רציתי להגיע לויאנאד. על ואיאנאד שמעתי מזוג טיילים מיוחדים שהכרתי באנדמן. ואיאנאד היא שמורת טבע כמעט ולא מתויירת בצפון קרלה.
המחשבה הייתה להמשיך ממונאר לצ׳ינאר שזוהי שמורת טבע אחרת, עליה שמעתי מאחד השותפים בבית הקפה סולאר קפה בפורט קוצ׳ין, הוא אמר שאפשר לשהות שם בבית עץ (ואני כבר ממש נגנבתי ודיברתי עם אלכס, חברה שלי מהבית שהייתה אמורה להגיע מואטה קאנאל, והכנתי אותה להרפתקה) ומשם להצפין לויאנאד.
אז התחלתי לברר מה קורה שם בשמורה הזו, ואיאנד, כדי שאהיה מוכנה לנסוע ישר אחרי צ׳ינאר ואדע איך להגיע ליעד.
הזוג מאנדמן המליצו לישון באיזור שנקרא סולטן-בטרי, ממש בכניסה לשמורה.
אני לא יודעת איפה הם התאכסנו וכמה עלה להם, אבל המחירים המופקעים ניפצו כל מחשבה שלי להגיע לשמורה המדוברת. האופציה הזולה יותר, כביכול, היא לישון במרכז העיירה, מקום דיי מסריח ולא מהנה בכלל (ע״פ מה ששמעתי מ3 בריטיות שהיו שם ליומיים. יותר מזה, הן אמרו שהן ראו בתוך השמורה רק פיל וקוף, אחרי ששילמו הרבה כסף על טראקים וג׳יפים).
התחלתי להתבלבל, האם להקריב כל כך הרבה כסף בשביל לראות פיל וקוף?!
בעיקר אחרי שאני אחזור משמורת טבע אחרת אליה אני מתוכננת לצאת בעוד כמה ימים (צ׳ינאר).
התחלתי להעלות על הדעת לנסוע למקום היחיד שכביכול הרגשתי ״פספסתי״ בדרום הודו - האמפי.
ממש נכנסתי לקטע, הלכתי לברר ב4 סוכנויות נסיעות במונאר (כי כולם שם מטפלים רק בקרלה בערך (והאמפי נמצאת בקרנטקה), וגם אם מסדרים לך איזה סליפר באס לבנגלור אז לך תסתדר אחרי לבד...). מצאתי סוכן נסיעות אחד נורמאלי שענה לי על השאלה וגזר את דין הנסיעה בשני סליפרים, יומיים וחצי ו1,500 רופי.
לכל כיוון.
כי אני הרי אמורה לחזור לפורט קוצ׳ין לפחות לילה לפני הטיסה שלי.
שזה משאיר אותי עם משהו כמו 3-4 ימים בהאמפי. לא ממש לעניין בשבילי.
יום שלם הרגשתי כל כך מבולבלת ולא ידעתי מה לעשות עם 7 הימים האחרונים שנותרו לי עם מאמא אינדיה המשגעת.
פגשתי בחור בשם גיא והעברתי את היום איתו כדי לשחרר מחשבה ולתת לתשובות לצוץ לבד.
דעתי הוסחה אז שלפתע, דפיקה בדלת. זאת הייתה אלכס, החברה מהבית שהגיעה מואטה קאנאל.
איזה אושר לראות פנים מוכרות אחרי כל כך הרבה זמן!
היא הגיע עם עופר, חבר שהכירה בואטה קאנאל ותכננו לנסוע שלושתנו יחד לצ׳ינאר.
שאלתי אותם מה הם מתכננים להמשך. הם אמרו שהם מתכננים על וארקלה. המקום האחרון אליו רציתי ללכת. שמעתי שזה מעין גואה בקרלה.
התחלתי לחשוב על היתרונות שיש בלהמשיך לוארקלה... אני אעשה עוד קצת קניות (כי לא ממש קניתי דברים שווים בהודו) אני אנוח, אני אכתוב הרבה, יש ים, יש גלים (ואם יהיה לי מזל גם אקח שיעור גלישה).
יאללה. לוארקלה.
יום אחרי נסענו לצ׳ינאר, עופר אלכס ואני, וביקשנו מהבעלים של Aida שישמור לנו חדר ליום שאנחנו חוזרים.
No comments:
Post a Comment